II

III.

אַרְצוֹת הַחַיִּים.

אִם־בָּעוֹלָם הַצְפוּן מֵעֵבֶר לְיַרְכְּתֵי־קֶבֶר הָאַהֲבָה בְּעֶצֶם תְּמָּהּ עוֹדָהּ רַבַּת עֲלִילִיָּה, אִם־לִבּוֹת מַחֲמַדָּיו וִידִידָיו שָׁם יִמְצָא גֶבֶר

עֵינוֹ תַחַז בֵּין רֵעוֹ, לֹא נוּגָה וּבוֹכִיָּה אֲזַי בָּרוּךְ בּוֹאֲךְ עוֹלָם חָדָשׁ, תֵּבֵל נָכְרִיָּה! מַה־יִנְעַם רֶגַע הַמָּוֶת הַשָּׂם קֵץ לָעֶצֶב! אֵיךְ חִישׁ תַּעֲזֹב הַנֶּפֶשׁ מַחְשַׁכֵּי אֶרֶץ שְׁאיָּה לְהִתְעַנֵּג עַל־אוֹר הַנָּצַח בְּלִי כָל־חֹק וְקֶצֶב!

אָמְנָם אַךְ כֵּן הוּא! לִלְבֵּנוּ נָכוֹן בָּטוּחַ! הֵן לֹא בִגְלָלֵנוּ לְבַד נִפְחַד עַל־פִּי־פָחַת, לַעֲבֹר אֶת־הגְּבוּל מִדֵי תִתְאַמֵץ הָרוּחַ עוֹד תּתְרַפַּק עַל־דּוֹדֶיהָ עֵת בֵּרָהּ זְנָחַת; אֶל־עוֹלָם הַבָּא הָבָה נִכְסְפָה עוֹד פֹּה מִתָּחַת: עֲבֹתוֹת הָאַהֲבָה שָׁם כָּל־הַלְבָבוֹת תְּאַחֵדְנָה, הַנְפָשׁוֹת תִּרְוֶינָה מִמַּעְיַן יְדִידוּת נִצְחַת תֵּלַכְנָה מֵחַיִל אֶל־חָיִל, לָעַד לֹא תִפָּרֵדְנָה!

IV.

על־אַדְמַת נֵכָר.

עוֹד אַיְלוֹת שָׂדַי קַלּוֹת וּשְׁלְחוֹת רַגְלָיִם מְקַפְּצוֹת עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל בְּלוֹג וּפָסוֹחַ, וּצְמָאָן תִּשְׁבֹּרְנָה עַל־פְּלָגִים יִבְלֵי־מָיִם מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ יָקֵרוּ לְאַט כְּמֵי הַשְּׁכֹּחַ; בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה שָׁם כַּבָּרָק תְּרֹעֵצִנָה וּכָבוֹת עֵינֵיהֶן כִּבְנֵי־רֶשֶׁךְ תּנֹצֵצְנָה.

A step as fleet, an eye more bright,
Hath Judah witness'd there;

And o'er her scenes of lost delight
Inhabitants more fair.

The cedars wave on Lebanon,

But Judah's statelier maids are gone!

More blest each palm that shades those plains

Than Israel's scatter'd race;

For, taking root, it there remains

In solitary grace:

It cannot quit its place of birth,
It will not live in other earth.

But we must wander witheringly,
In other lands to die;

And where our fathers' ashes be,

Our own may never lie:

Our temple hath not left a stone,
And Mockery sits on Salem's throne.

6

V.

OH! WEEP FOR THOSE.

H! weep for those that wept by Babel's stream,
Whose shrines are desolate, whose land a dream;

Weep for the harp of Judah's broken shell;
Mourn-where their God hath dwelt the Godless dwell!

And where shall Israel lave her bleeding feet?
And when shall Sion's songs again seem sweet?
And Judah's melody once more rejoice
The hearts that leap'd before its heavenly voice?

אַךְ בַּת־צִיּוֹן בִּצְבִי עֶדְיָהּ עָלְתָה עַל־כְּלָּנָה, עֵינֶיהָ מַה־נָּהָרוּ וּפְעָמֶיהָ מַה־יָּפוּ! על־כָּל־יִצְרֵי גֵרָהּ תִּפְאֶרֶת אֵין־עֵץ שָׁכָנָה --טֶרֶם עַל־הָרֵי נֶשֶׁךְ רַגְלֶיהָ הִתְנַנָּפוּ; עוֹד יִשְׂגוּ אַרְזֵי הַלְבָנוֹן וּתְמָרִים יִפְרָחוּ אךְ עֲלָמוֹת יְפֵהפִיּוֹת מֵאֶרֶץ יְהוּדָה נִטָחוּ!

תָּמָר מֵעַל שָׁמָּה מְמִאֲשֶׁר הוּא גַּם־צוֹלֵחַ מִשֵׁבֶט יְהוּדָה הַמִּשְׁלָךְ אֶל־אֶרֶץ אַחֶרֶת, הַתָּמָר יַךְ שֹׁרֶשׁ, כַּפּוֹת יוֹנְקוֹתָיו שׁוֹלֵחַ בָּדָד שַׁאֲנָן יַעֲמֹד, יִתְנוֹסֵס בִּגְאוֹן אַדֶּרֶת; מְכֹרֹתָיו וּמֹלְדֹתָיו לֹא יוּכַל לִזְכֹוֹחַ וְעַל־אַדְמַת נֵכָר לֹא יִצְלַח וִימָאֵן לִפְרוֹחַ !

וַאֲנַחְנוּ גְּלִים נְפְצִים לְכָל־פַּאָה וְעֵבֶר וּבְאַרְצוֹת לֹא־לָנוּ נַפְשֵׁנוּ נָפְחָה, עִם־עַצְמוֹת אֲבוֹתֵינוּ לֹא עוֹד מֵחַד בַּקֶבֶר וְחֶלְקַת קְבְרָתָם מִנִּי־רֶגֶל אֱנוֹשׁ נִשְׁכָּחָה; מִקְדַּשׁ־אֵל שָׁמֵם, גְדֶר אֲבָנָיו נִהְרָסָה וְעַל־כֵּס שָׁלֵם יָשְׁבוּ לָמוֹ דֵרָאוֹן וְקַכָּסָה !

V.

בְּכוּ בָכוֹ לֹהֹלֵךְ.

לַבֹּכִים עַל־נַהֲרוֹת בָּבֶל עוֹרֵרוּ תַאֲנִיָּה כְּבוֹדָם גָּז חִישׁ כַּחֲלוֹם, אַרְעָם שַׁמָּה וּנְשִׁיָּה, עַל־כִּנּוֹר צִיּוֹן כִּי נִשְׁבַּר דֶמַע אַל־תַּחְשׂכוּ הָהּ! בְּמִשְׁכְּנוֹת אֲבִיר יְעֲקֹב מַרְבִּיזֵי־אֵל יִדְרֹכוּ!

מָתַי יִרְחַץ יִשְׂרָאֵל רַגְלָיו מִדָּם וָרֶפְשׁ ? שִׁירֵי צִיּוֹן הַפְעִימִים מָתַי יַרְנִינוּ כָל־נְפֶשׁ ? נְגִינוֹת בְּנֵי יְהוּדָה הַאִם כְּקֶדֶם תְּעִלֶינָה וּלְבַב כָּל־שֹׁמְעֵיהֶן עוֹד כְּמִלְפָנִים תְּשִׁיבְנָה ?

Tribes of the wandering foot and weary breast
How shall ye flee away and be at rest!
The wild-dove hath her nest, the fox his cave,
Mankind their country-Israel but the grave!

VI.

ON JORDAN'S BANKS.

N Jordan's banks the Arab's camels stray,
On Sion's hill the False One's votaries pray,

The Baal-adorer bows on Sinai's steep-
Yet there even there-Oh God! thy thunders sleep:

There where thy finger scorch'd the tablet stone!
There where thy shadow to thy people shone!
Thy glory shrouded in its garb of fire:
Thyself-none living see and not expire!

Oh! in the lightning let thy glance appear;
Sweep from his shiver'd hand the oppressor's spear:
How long by tyrants shall thy land be trod!
How long thy temple worshipless, Oh God!

VII.

JEPHTHA'S DAUGHTER.

INCE our Country, our God-Oh, my Sire!
Demand that thy Daughter expire;

Since thy triumph was bought by thy vow-
Strike the bosom that's bared for thee now!

And the voice of my mourning is o'er,
And the mountains behold me no more:
If the hand that I love lay me low,
There cannot be pain in the blow!

שִׁבְטֵי־יָהּ נֹדֵדִים בַּגּוֹיִם, עֲרֵפִים וִיגֵעֵי־כֹחַ מָתַי יִשְׁלְמוּ יְמֵי נוּדְכֶם אַתְ־תִּמְצְאוּ מָנוֹחַ ? גַּם־יוֹנָה מָצְאָה קֵן לָהּ, שׁוּעָל מְחִלּוֹת הָרִים כָּל־אִישׁ אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ – וִיהוּדָה אךְ קְבָרִים !

VI.

עוּרָה אֱלֹהִים!

עַל־גְּדוֹת הַיַּרְבֵּן גְּמַלֵּי הָעַרְבִים יִרְבָּצוּ, עַל־גִּבְעַת צִיּוֹן מְנַבְּלֵי צוּר לְשׁוֹנָם יִחַרָצוּ וְעַל־סִינַי הַר־אֱלֹהִים יִקְדוּ עַבְדֵי הַבָּעַל, עד־אָן אֵיפָא יִדָּם רַעַמְךָ, אֵל מִמָּעַל ?! שָׁם אֶצְבְּעֶךְ עַל־כּוּחוֹת חְקֵי־עַד חָרָתָה וַעֲדָתְךָ זִוּ קָנִיתָ אֵל הוֹדְךָ רָאָתָה, שָׁם לַהֲבוֹת אֵשׁ פְּלָדוֹת אֶת־פָּנֶיךָ הֵלִיטוּ פֶּן־יָמוּת עַם קָדְשְׁךְ אִם־בָּמוֹ יַבִּיטוּ.

קְרַע שָׁמֶיךָ! בְּקֹלוֹת וּבְרָקִים שֵׁנִית הוֹפִיעַ, הַפִּילָה חֶרֶב מִיַּד־צָר, קָמִים הַכְרִיעַ! עַד־אָן עָרִיצִי אֶרֶץ יִרְמְסוּ מִקְדָּשֶׁיךָ אֵלֶּה ? עַד־אָן יֵשָׁם הֵיכָלְךָ, אֵל עֹשֵׂה פֶלֶא ?!

४

VII.

בַּת־יִפְתָּח לִפְנֵי מוֹתָהּ.

אִם־עַמִּי וֵאלֹהָי, גַּם־אָבִי יֹלְדִי אָתָּה אֶת־מוֹתִי בִדְמִי יָמַי כְּכְּכֶם תּחְפְּצוּ עָתָּה, אִם־עֵקֶב נִדְרְךָ אֶת־בְּנֵי עַמּוֹן חֵרֶם הִכִּיתָה הָבָה מִוֹתְתֵנִי כַּאֲשֶׁר פִּיךָ פָעִיתָה!

לֹא אָרִיד בְּשִׂיחִי וּדְמָעוֹת לֹא אַרְעִיפָה, לִבְכּוֹת עַל־הֶהָרִים לֹא עוֹד לֶכֶת אוֹסִיפָה; אִם אַךְ יָדְךָ תְהִי בִי, יָד זוּ נַפְשִׁי חֹבָבֶת כָּל־מַכְאוֹב לֹא יָחוּשׁ לִבִּי, סָר מַר הַמָּוֶת!