XXI.

עַל־נַהֲרוֹת בָּבֶל.

עַל־נַהֲרוֹת בָּבֶל יָשַׁבְכוּ רַפַּתְרפַּחַ בְּזָכְרֵכה יום חֹשֶׁךְ, יוֹם תּוֹכֵחָה וּכְאָעֶה, עֶר הִרְעִים קול עז, עָרַךְ זֶבַח וּמַטְבֵּחַ, נְאֵר כָּל־מוֹעֲדִי־אֵל, כָּלָה עָשָׂה נְחֶרָעָה; וּבַת־צִיּוֹן הַשְׁכוּלָה בְּקוֹל נְהִי לֵב פּלַח הִשְׁלִיכָה מִשְׁכָּנָה, לִקְצוֹת אֶרֶץ כְפָעָה. לְמַרְאֵה נַהֲרוֹת אֵיתָן קִנְאָה אָכְלָה לִבֵּנוּ חָפְשִׁי יִזְרְמוּ גְלֵיהֶם, אֵין דֶלֶת וּבְרִיח! אַךְ לָרִיק דִּבְרֵי־שיר שָׂם שְׁאַלוּכר שוביכר , תַּאֲוַת לִבָּם לֹא נָתַפּוּ, שָׁוְא הִרְבּוּ שִׁיחַ; יָדֵנוּ תִיבָשׁ, לָנֶצַח תִּשְׁכַּח יְמִיבֵנוּ אִם־נָעִיר כְּפוֹר, נָפֶשׁ זָר אִם־כשמיח!

ציון ! שָׁם עַל־עֲרָבִים תָּלִיכוּ כַכֹּרוֹתָיִךְ, צִלְצְלֵי נְגִינָתָם אַךְ חֹפֶשׁ וּדְרור ישאַלף!

מִכָּל אֵל תִּפְאַרְתֵּךְ, לַשְׁבִי הִסְבִּיר בָּנַיִךְ בּוֹ נִשְׁבַּעְנוּ: כָּל־עוֹד צָרִים בָּכוּ יִתְעַכָּלוּ לֹא יִמָּלֵא שְׁחק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ שִׁירָיִךְ : שיר־קְדֶשׁ וּשְׁאוֹן קָמִים נֶצַח לֹא יִתְבּוֹלָלוּ !

XXII.

תְּבוּסַת סַנְחֵרִיב. כַּכְּפִיר עָלָה אַשׁוּר, כִּזְאֵב־עֶרֶב עַל־הָעֵדֶר גְדוּדָיו רֹטִים אַרְגָּמָן, לְבַשֵׁי מִכְלוּל וָהֶדֶר , חֲנִית וָרֹמַח קַרְנֵי זְהַר מֵעֲלֵיהֶם יָרִיקוּ, בִּרְאִי יַם־הַגָּלִיל כּוֹכְבֵי לַיִל כֵּן יַבְרִיקוּ .

Like the leaves of the forest when Summer is green,
That host with their banners at sunset were seen:
Like the leaves of the forest when Autumn hath blown,
That host on the morrow lay wither'd and strown.

For the Angel of Death spread his wings on the blast,
And breathed in the face of the foe as he pass'd;
And the eyes of the sleepers wax'd deadly and chill,
And their hearts but once heaved, and for ever grew still!

And there lay the steed with his nostril all wide,
But through it there roll'd not the breath of his pride:
And the foam of his gasping lay white on the turf,
And cold as the spray of the rock-beating surf.

And there lay the rider distorted and pale,
With the dew on his brow, and the rust on his mail,
And the tents were all silent, the banners alone,
The lances unlifted, the trumpet unblown.

And the widows of Ashur are loud in their wail,
And the idols are broke in the temple of Baal;
And the might of the Gentile, unsmote by the sword,
Hath melted like snow in the glance of the Lord!

כַּהֲמוֹן עָלֵי יְרַקְרַק בַּקַיִץ עָצֵי־יַעַר כָּסֶף רִבּאות דִּגְלֵי צְבָא לִפְכוֹת עֶרֶב הִתְנוֹסְסוּ; כַּהֲמוֹן עָלִים בִּבְלִים בַּסְתָיו מִסעָה וָסָעַר נִדְמֶה חֵיל עֶר לִפְכוֹת בּקֶר מִזָקֵן וְעַד־יָעַר.

כִּי מַלְאָךְ מַשְׁחִית פָּרַשׂ כְּנָפָיו עַל־רַחֲרֵי־אָרֶץ וּמִפִּשְׁמַת אַפּוֹ נָפַח בָּם קֶטֶב וָקָרֶץ; עֵינֵי הזִים נִרְדָּמִים כַּפֶּרַח אָז נִקְפָאוּ נִפְעַם לִבָּם וַיִּתֵּר מִמֶּקומו וַיִּגְרָער.

סוּס אַבִּיר מִקְרוֹת גְחִירָיו פְּתוּחוֹת שָׁם יִשְׂתָּרֵעַ אֶפֶס הוד נַחֲרוֹ אֵימָה לֹא עוֹד יִשָּׁמֵעַ; קֶצֶף פִּיו כִּלְבֶן־שֶׁלֶג נַרְוֶה רִגְבֵי עֲפַר רִבְצֵהוּ קֵר כְּקֶצֶף מִשְׁבְּרֵי־יָם עַל־צְחִיחַ מַלְעֵי הִתֵּהוּ.

שָׁם יוּטַל פָּרָשׁ, פָּנָיו חָוְרוּ, נָמַכָּה לְשׁוכר רְבִיבִי טַל יָלִיכוּ עַל־עַפְעַפָּיו, עַל־סְרְירכר; דִּמְמַת־מָוֶת בָּאָהָלִים, הַדְּגָלִים בָּדָד בְטָער הרמחים לֹא יַרְמוּ, בַּחַצצרות לֹא יִתְקְעוּ .

אַךְ אַלְמְנוֹת אַשׁוּר מַר תִּצְרַחְנָה, נָעוּ גַם־נָצוּ וּבְהֵיכַל בַּל בִּכּוּלָיו כִּכְלִי יוֹצֵר נְפָצוּ ; עזוּז בְּגוֹיִם נָפַל שָׁדוּד וּבְאֶפֶס יָדָיִם בָמַס כַּדְּכָג מִפְּנֵי מבַּט אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם!

XXIII.

A SPIRIT PASS'D BEFORE ME.

FROM JOB.

SPIRIT pass'd before me: I beheld

The face of immortality unveil'dDeep sleep came down on every eye save mine And there it stood,-all formless—but divine: Along my bones the creeping flesh did quake; And as my damp hair stiffen'd, thus it spake:

"Is man more just than God? Is man more pure Than he who deems even Seraphs insecure? Creatures of clay-vain 'dwellers in the dust! The moth survives you, and are ye more just? Things of a day! you wither ere the night, Heedless and blind to Wisdom's wasted light!"

. XXIII.

חֲזוֹן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי.

עַל־פָּנַי יַחֲלף רוּחַ כלהט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת וּפְנֵי הַפֶּצַח אֶחֱזֶה מִבְּלִי מַסְוֶה וּמסֶכֶת; תַּרְדֵּמָה נָפְלָה עַל־אֲנָשִׁים, אַךְ עֵינַי לֹא סָגֵרְתִּי, מַרְאוֹת אֱלֹהִים לִפְנֵיהֶן, אַךְ כָּל־תְּמוּנָה לֹא הִכַּרְתִּי ; שַׁמָּה הֶחֱזִקְתְנִי, רֶטֶט וְחַלְחָלָה על־מָתְנָיִם סָמְרוּ שַׁעֲרוֹתָי וּדְמָמָה וָקוֹל שָׂמְעוּ אָזְנָיִם:

,הַיִצְדֵק אֲבֹר מֵאֵל, הִיִטְהַר גֶבֶר מֵעשהף ? דרְכּוֹ לֹא יִדְעוּ גַּם־שַׁרְפִי־קדֶשׁ נִטְרֵי כִסְאֲהוּ, אַף כִּי שׁוֹכְבֵי בָתֵּי־חֹמֶר, לִפְנֵי עָשׁ יְדַכָּאוּ, הָאֵלֶּה רָמִים יִשְׁפּטוּ וּבְבֹר לִבָּם יִתְבָּאוּ ? יִלְדֵי יום, מִבּקֶר לָעֶרֶב בַּחַתִּים לֹא יַאֲמִינוּ בִּפְנֵי אוֹר חָכְמַת אֱלֹהִים חַיִּים אֵיךְ לַבִּיט יָהִיכר ?!*•