. III.

אַרְצוֹת הַחַיִּים. אִם־בָּעוֹלָם הַצְפוּן מֵעֵבֶר לְיַרְכְּתֵי־קֶבֶר הָאַהֲבָה בְּעֶצֶם תִּמָּה עוֹדָה רַבַּת עֶלִילִיָּה, אם־לִבּוֹת מַחֲמַדָּיו וִידִידָיו שָׁם יִמְצָא גְבֶר עֶיכר תחז עֵין רֵעוֹ, לֹא כוּנָה וּבוֹכִיָּה אֲזַי בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ עוֹלָם חָדָשׁ, תֵּבֵל נָכְרִיָּה! מַה־יִּגְעַם רֶגַע הַמָּוֶת הַשָּׁם קֵץ לָעצב! אֵיךְ חיש תעזב הנפש מחשכֵי אֶרֶץ שְׁאִיָּה לְהִתְעַנֵּג עַל־אוֹר הַפֶּצַח בְּלִי כָל־חק וָקֶצֶב!

אָמְנָם אַךְ בֵּן הוּא! לִבֵּנוּ בָכוֹן בָּטוּח! הֵן לֹא בִגְלָלֵכוּ לְבַד נִפְחַד עַל־פי־פָחַת לעֲבֹר אֶת־הגְּבוּל מִבֵּי תִתְאַמֵץ הָרוּחַ עוֹד תִּתְרַפַּק עַל־דּוֹדֶיהָ עֵת גֶוָה אֹנָחַת; אֶל־עוֹלָם הַבָּא הָבָה נִכְסְפָה עוד פה מִתָּחַת: עבתות הָאַהֲבָה שָׁם כָּל־הַכְּבָבוֹת תְּאַחֵדְנָה, הַכְּפָשׁוֹת תִּרְוֶינָה מִמַעְיַן יְדִידוּת נַצְחַת תֵּלַכְנָה מֵחַיִל אֶל־חָיִל, לָעַד לֹא תִפָּרֵדְנָה!

עוֹד אַיְלוֹת שָׂרֵי מַכּוֹת וּשְׁלְחוֹת רַגְלָיִם מְקִפְצוֹת עַל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל בָּלוֹג וּפָסוח, וּצְמָאן תִּשְׁבַּרְנָה עַל־פְּלָגִים יִבלי־מָיִם מִמָּקוֹם קָדושׁ יָקֵרוּ לְאַט כְּמֵי הַשְׁלַח ; בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה שָׁם כַּבָּרָק תְּרֹצֵציָה וּבָבוֹת עֵינֵיהֶן כִּבְנֵי־רֶשֶׁךְ תּוֹצִצְיָה.

A step as feet, an eye more bright,

Hath Judah witness'd there;
And o'er her scenes of lost delight

Inhabitants more fair.
The cedars wave on Lebanon,
But Judah's statelier maids are gone!

More blest each palm that shades those plains

Than Israel's scatter'd race;
For, taking root, it there remains

In solitary grace:
It cannot quit its place of birth,
It will not live in other earth.

But we must wander witheringly,

In other lands to die;
And where our fathers' ashes be,

Our own may never lie:
Our temple hath not left a stone,
And Mockery sits on Salem's throne.

20

V.

OH! WEEP FOR THOSE.

H! weep for those that wept by Babel's stream,

Whose shrines are desolate, whose land a dream; Weep for the harp of Judah's broken shell; Mourn where their God hath dwelt the Godless dwell!

And where shall Israel lave her bleeding feet?
And when shall Sion's songs again seem sweet?
And Judah's melody once more rejoice
The hearts that leap'd before its heavenly voice?

אַךְ בַּת־צִיּוֹן בִּצְבִי עֶדְיָה עָלְתָה עַל־כִּלָּנָה, עֵינֶיהָ מַה־נָּהָרוּ וּפְעָמֶיהָ מַה־יָּפוּ! עַל־כָּל־יִצְרֵי גֵוָה תִּפְאֶרֶת אֵין קֵץ שָׁכָנָה טֶרֶם עַל־הָרֵי נֶשֶׁף רַגְלֶיהָ הִתְנַגְּפוּ; עוד יִשְׂגוּ אַרְזֵי הַכְּבָכוֹן וּתְמָרִים יִפְרָחוּ אך עֲלָמוֹת יְפֵהפִיּוֹת מֵאֶרֶץ יְהוּדָה נְפָחוּ! תָּמָר מֵעַל שָׁמָּה מְאָשָׁר הוּא גַם־צוֹלֵחַ מִשֵׁבֶט יְהוּדָה הַמִּשְׁלָךְ אֶל־אֶרֶץ אַחֶרֶת, הַתָּמָר יִךְ שׁרֶשׁ, כַּפּוֹת יוֹנְקוֹתָיו שולח בָּדָד מַאֲכָן יַעֲמֵד, יִתְנוֹסֵס בִּגְאוֹן אַדֶּרֶת; מְכרֹתָיו וּמלְדֹתָיו לֹא יוּכַל לִזְכוֹחַ וְעַל־אַדְמַת נֵכָר לֹא יִצְלַח וִימָאֵן לִפְרוֹחַ ! וַאֲנַחְנוּ בְּלִים נְפִצִים לְכָל־פֶאָה וָעֵבֶר ובארצות לֹא־לָנוּ נַפְשָׁכוּ בָפָחָה, עם־עַצְמוֹת אֲבוֹתֵינוּ לֹא עוֹד נַחַד בַּקֶבר וְחֶלְקַת קְבְרָתָם מִפִי־רֶגֶל אֶנרשׁ מִשְׁפָּחָה; מִקְדָּשׁ־אֵל שָׁמֵם, צְדֶר אֵבָנָיו נִהֲרָסָה וְעַל־פֶּס עָלֶם יָשְׁבוּ לָמוֹ הֵרָאוֹן וְקַלָּטָה!

V.

בְּכוּ בָכוֹ כהלֵךְ. לִבּכִים עַל־נָהָרוֹת בָּבֶל עוֹרְרוּ תַאֲנִיָה כְּבוֹדָם בָּז חִישׁ כַּחֲלוֹם, אַרְעָם שַׁמָּה וּכְשִׁיָּה, עַל־כִּנּוֹר צִיוֹן כִּי נִשְׁבַּר דֶמַע אַל־תִּהְשכר הָה! בְּמִשְׁכְּנוֹת אֲבִיר יַעֲקֹב מַרְגִּיזֵי־אֵל יִדְרכף!

מָתַי יִרְחַץ יִשְׂרָאֵל רַגְלָיו מִדָּם וָרֶפֶשׁ ? שִׁירֵי ציון הִפְעִימִים מָתַי יַרְנִינוּ כָל־נְפש ? נְגִיכרת בְּנֵי יְהוּדָה הַאִם כְּקֶדֶם תְּצַפֶּינָה וּלְבַב כָּל־שֹׁמְעֵיהֶן עוד כְּמִכְּפָנִים תְּשִׁיבְנָה ?

Tribes of the wandering foot and weary breast
How shall ye fee away and be at rest!
The wild-dove hath her nest, the fox his cave,
Mankind their country-Israel but the grave!

VI.

ON JORDAN'S BANKS.

SN Jordan's banks the Arab's camels stray,

On Sion's hill the False One's votaries pray, The Baal-adorer bows on Sinai’s steepYet there—even there—Oh God! thy thunders sleep: There—where thy finger scorch'd the tablet stone! There—where thy shadow to thy people shone! Thy glory shrouded in its garb of fire: Thyself-none living see and not expire! Oh! in the lightning let thy glance appear; Sweep from his shiver'd hand the oppressor's spear: How long by tyrants shall thy land he trod! How long thy temple worshipless, Oh God!

VII.

JEPHTHA'S DAUGHTER.

ince our Country, our God—Oh, my Sire!

Demand that thy Daughter expire;
Since thy triumph was bought by thy vow-
Strike the bosom that's bared for thee now!

And the voice of my mourning is o'er,
And the mountains behold me no more:
If the hand that I love lay me low,
There cannot be pain in the blow!

שבטי־יָה נדדִים בַּגוֹיִם, עֵיפים וִיגְעי כח מָתַי יִשְׁלְמוּ יְמֵי כוּדְכֶם אַף־תִּמְצְאוּ מָנוֹחַ ? גַּס יוֹנָה מָצְאָה קֵן לָה, שׁוּעָל מְחלות הרים כָּל־אִישׁ אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ - וִיהוּדָה אַךְ קְבָרִים!

VI.

עוּרָה אֱלֹהִים! על גדות הַיַּרְבֵּן גְמַכֵּי הָעַרְבִים יִרְבָּצוּ, על־גבעת ציון מְנבּלֵי צוּר לְשוֹנָס יחרצר וְעַל־סִינַי הַר־אֱלֹהִים יִקְדוּ עַבְדֵי הַבָּעַל, עַד־אָן אִיפא יִדָּם רַעַמְךְ, אֵל מִמָּעַל ?! שָׁם אֶצְבְּעֶךְ עַל־כּוּחוֹת חָקֵי־עַד הָרָתָה וַעֲדָתְה זוּ קָנִיתָ צֵל הוֹדְךָ רָאָתָה, שם לַהֲבוֹת אֵשׁ פְּלָדוֹת אֶת־פָנֶיךְ הֵלִיטוּ פֶּן־יָמוּת עַם קָדְשְׁךְ אִם־בָּמוֹ יַבִּיטוּ. קְרַע שָׁמֶיךְ! בְּקלוֹת וּבְרָקִים שנִית הופיע, הַמִּילָה חֶרֶב מִיַּד־עַר, קָמִים הַכְרִיעַ ! עַד־אָן עָרִינֵי אֶרֶץ יִרְמְסוּ מִקְדָּשִׁיךְ אֲכֶה ? עַד־אָן שם הֵיכָלְךָ, אֵל עשה פלא ?!

VII.

בַּת־יִפְתָּח לִפְנֵי מוֹתָה. אָס־עַמִּי וֵאלֹהָי, גַּם־אָבִי ילְדֵי אָתָּה אֶת־מוֹתִי בַדְמִי יָמַי כּכְּכֶם תַּחְפָּצוּ עָתָּה, אם־עֶקֶב נִדְרְךְ אֶת־בְּנֵי עַפּרן חֵרֶם הִכִּיתָה הָבָה מוֹתָתֵנִי כַּאֲשֶׁר פִּיךְ פָצִיתָה! לֹא אָרִיד בְּשִׂיחִי וּדְמָעוֹת לֹא אַרְעִיפָה, לִבְכּוֹת עַל־הֶהָרִים לֹא עוֹד לֶכֶת אוֹסִיפָה; אִם אַךְ יָדְךָ תְהִי בִי, יָד זוּ נַפְשִׁי חֹבָבֶת כָּל־מַכְאוֹב לֹא יָחוּשׁ לִבִּי, סָר מַר הַמָּוֶת!