And of this, oh, my Father! be sure-
That the blood of thy child is as pure
As the blessing I beg ere it flow,
And the last thought that soothes me below.

Though the virgins of Salem lament,
Be the judge and the hero unbent!
I have won the great battle for thee,
And my Father and Country are free!

When this blood of thy giving hath gush'd,
When the voice that thou lovest is hush'd,
Let my memory still be thy pride,
And forget not I smiled as I died !

VIII.

OH!

!

SNATCH'D AWAY IN BEAUTY'S

BLOOM.

H! snatch'd away in beauty's bloom,

On thee shall press no ponderous tomb; But on thy turf shall roses rear

Their leaves, the earliest of the year; And the wild cypress wave in tender gloom:

And oft by yon blue gushing stream

Shall Sorrow lean her drooping head, And feed deep thought with many a dream,

And lingering pause and lightly tread; Fond wretch! as if her step disturb’d the dead!

וִיהִי־נָא אָבִי סָמוּךְ בָּטוּחַ לִבֶּךָ כִּי גַם־עַתָּה זַכִּים וּנְקִיִּם דְּמֵי בְפֶה , כּבְּרָכָה לִי אֶשְׁאַל, טֶרֶם דָּמַי יָרִיקוּ, כבר הגירנִי הָאַחֲרוֹנִים, רְגָעִי יַמְתִּיקוּ .

מִבְּכִי רֵעוֹתַי וּמִנָּהמַת בְּנוֹת אֶפְרָיִם לֵב גִּבּוֹר שׁוֹפֵט צֶדֶק אַל־יִמַּס כַּמָּיִם! פָּנַי הָלְכוּ בִקְרָב, מִיָּדִי לְךְ הַנֵּצַח מֵעַל־עַמִּי הֵסִירֹתָ על חָמָס וָרֶצַח!

עַת יִדְלוּ דָמַי לֵאלֹהֶיךָ אָז הִתְנַהֵבְתָּ עֵת יִדְם קוֹלִי זֶה תָּמִיד אָהב אָהַבְתָּ עוֹד זִכְרִי יְהִי לְךְ לְגָאוֹן, אֲנִי נִדְרְךְ שִׁכַּמְתִּי בְּגִילַת וְרַכֵּן, אַל־תְּשפַּח, פּנֵי־מָוֶת קִדְּמתִּי!

VIII.

עַל־יַד הַכָּבֵר.

הָה! בְּאַבּוֹ נִקְטֵף הַפֶּרַח, בְּעוֹד רַעֲנָן עָלֵהוּ נְטֵל בֵּל הֶעָפָר אַל־יַכְבִּיד סְבְלוֹ עָלֵיהוּ; עַל־מַצַע קִבְרוֹ רַק שרשטֵי חֶמֶד תִּפְרַחְנָה וּבְמִקְלְעוֹת נִצָּנִים כִּימֵי אָבִיב תִּצְמַחְנָה, בְּרוֹשׁ רַעֲכָךְ עִם־דָּלִיּוֹתָיו לוֹ יִתֵּן צְכֵּהוּ.

ולעתים מזמָּנִים שָׁם עַל־יַד יוּבָל הַמָּיִם תִּכּף כָּאַגְמוֹן רֹאשָׁה, תֵּתַעֵב עַצְבֶת, תְּהִנֵּה בָהֵלָךְ־נֶפֶשׁ, חֲלֹמוֹת תַּחֲלֹם בַּצָהָרָיִם, חֶרֶשׁ תִּצְעַד אֶרֶץ, בַּפָּט אֶל־קֶבֶר קְרָבת הוָה! הֲכִי קוֹל צְעָדַיִךְ יָעִיר וְשִׁנֵי הַמָּוֶת ?!

2

Away! we know that tears are vain,

That death nor heeds nor hears distress: Will this unteach us to complain?

Or make one mourner weep the less?
And thou—who tell’st me to forget,
Thy looks are wan, thine eyes are wet.

IX.

MY SOUL IS DARK.

M

v soul is dark-Oh! quickly string

The harp I yet can brook to hear; And let thy gentle fingers Aling

Its melting murmurs o'er mine ear. If in this heart a hope be dear,

That sound shall charm it forth again: If in these eyes there lurk a tear,

'T will flow, and cease to burn my brain.

But bid the strain be wild and deep,

Nor let thy notes of joy be first: I tell thee, minstrel, I must weep,

Or else this heavy heart will burst; For it hath been by sorrow nursed,

And ached in sleepless silence long; And now 't is doom'd to know the worst,

And break at once-or yield to song.

סבִּי לָךְ! אָמְנָם יָדַעֲכוּ כִּי הֵמִיתֵנוּ הֶבֶל כִּי לֹא יַאֲזִין מָוֶת אֶל־זַעֲקַת שֶׁבֶר וָבֶכִי, אַךְ הַלְבַעֲבוּר זֹאת נֶחְדָּל עוֹרֵר קִינָה וָאֵבֶל ? הַעַל־כֵּן יָכוּס יָגון, תּבַּח דְמֵעָה מִכָּחי ? וָאַתְּ, עֵת לִשְׁכֹּחַ תּוֹרִיכוּ בְּשֵׂכֶל מִלָּיִךְ פָּנַיִךְ מֶה־חָוְרוּ, מִדְמָעוֹת רְשְׁבוּ עֵינָיִךְ!

. 1X.

שָׁאוּל אֶל־הַמְנַבֵּן.

רוּחִי יָשׁוּף חשֶׁךְ - מַהֵר כּוֹבֵן נִבְלֶךְ! רַק אֶל־קוֹלוֹ אַקְשִׁיבָה, אָזִין כִּי יָרִיעַ, מִיתָרָיו חִישׁ קַל הָנִיעַ בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ וְהֶמְיַת הַמוֹן גַּלֵיהֶם אֶל־אָזְנַי הִשְׁמִיעַ! אם אֶל־צְבִּי זֶה עוֹד זִיק תִּקְוָה יוֹפִיעַ אֲזַי קֶסֶם זִמְרָתוֹ וְשׁוֹבָב נֶפֶשׁ דְּאָבֶת, בִּמְקוֹר עֵינִי דִּמְעָה אַחַת אִם־עוד תַּשְׁקִיעַ תול חוּצָה

וּבְרֹאשִׁי אַל־תִּצְרֹב עָרָבֶת.

אֶפֶס קוֹל מֹאֵן בִּילֵל רִאשׁנָה הַשְׁמִיעֵנִי ובצהלת קול ששון אַל־נָא תָרִיעַ רֶעַ; אַחַת אֲבָקֵשׁ מְנַבֵּן: בִּבְכִי תִדְלוֹם עֵינִי, ערן אִם לֹא תִבְךְ לבִּי כּנֹאד יִבָּקֵעַ! אִם זֶה כְּבָר יִרְוֶה מְחֹרוֹת, לַעֲנָה שָׂבֵעַ מִמַּכְאֹבָיו כִּי־עָצְמוּ לֹא יָדַע מָנוֹחַ הֵן עַתָּה יָחוּשׁ כָּל־רָע וּכְמוֹ אֹרֵעַ, פָּתַע יִשָׁבֵר, אוֹ בְזִמְרָה יִחְלִיף כּח!

X.

I SAW THEE WEEP.

SAW thee weep-the big bright tear

Came o'er that eye of blue;
And then methought it did appear

A violet dropping dew:
I saw thee smile—the sapphire's blaze

Beside thee ceased to shine;
It could not match the living rays

That fill’d that glance of thine.
As clouds from yonder sun receive

A deep and mellow dye,
Which scarce the shade of coming eve

Can banish from the sky,
Those smiles unto the moodiest mind

Their own pure joy impart;
Their sunshine leaves a glow behind

That lightens o'er the heart.

XI.

THY DAYS ARE DONE.

ST

Hy days are done, thy fame begun;

Thy country's strains record
The triumphs of her chosen Son,

The slaughters of his sword!
The deeds he did, the fields he won,

The freedom he restored!

Though thou art fall'n, while we are free

Thou shalt not taste of death! The generous blood that flow'd from thee

Disdain'd to sink beneath: Within our veins its currents be,

Thy spirit on our breath!