X.

בְּכִי וּשְׁחוק. בּוֹכִיָּה מִתְאַבֶּלֶת אוֹתָךְ חָזִיתִי וּרְסִיסֵי דִמְעָה עַל־עֵינַיִךְ תְּכֵלֶת, אֶגְלֵי טַל אוֹרֹת אָז לִרְאוֹת הִמִּיתִי עַל־דּוּדָאֵי השָדֶה וַדְבַצֶלֶת; חֲזִיתִיךְ אֹהֶלֶת, שְׁמֵחָה גַם־שׂחֶקֶת וּשְׁתֵּי עֵינַיִךְ יחד אוֹרוּ נָהָרוּ מִבְּרַק קַרְנֵיהֶן אָסְפָה נָגְהָה בָּרֶקֶת וּפְנֵי הספיר ברשוּ גַם־חָפָרךְ . כָּמֵש בְּעַד־עָבִים עֵת תִּשְׁלה קַרְנָיִם תָּפִיץ אור נֹעַם בִּיקָר שְׁכָל־עֲבע גַּם כִּי־תָבוא, יִפָּטוּ עָלֶלֵי ערְבָּיִם, נִכְחָה וּפָזוּ כָּל־רֹאשׁ הַר הָגבע, כֵּן מִשְׁחוֹק שְׁפָתיִךְ יוּצַק שׂבַע שְׁמָחוֹת אַל־חדְרֵי נֶפֶשׁ לֶעָפָה וְנֶעֶכָּרָה, אַחֲרָיו עוד יָאִיר נְתִיב נגה צַחְצָחות ובמשכִּיּוֹת לְבָב יוֹפַע כְּמוֹ נְהָרָה!

XI.

מות בְּבּוֹרִים. כְּבוֹד תִּפְאַרְתְּךָ הֵחֵל בְּיוֹם וּ יְמֵי חַיִּיךְ כָלוּ!

אָז בַּכְּפוֹר יָשִׁירוּ אַחֶיךָ עֲזוּז פָּעָלְךָ, בָּחוּר מֵעָם, וּבְךְ יִתְהַלָּלוּ;

מָה רַבּוּ עָצְמוּ הללי הַרְבֶּה! בּקְרָב עָשִׂיתָ פֶלֶא, עָרִים כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ

הִפְשָׁה וּדְרוֹר קָרָאתָ לעמָּךְ ! על־שְׁדֶה קֶטֶל אִם־פַּתָ – הֲלֹא הִצַּלְתָּ חַיִּיכר,

נְצַח לֹא יִקְרְךְ מָוֶת יָקָרֶץ! דָּמֶיךְ הַשְׁפוּכִים עֵת נִלְחַמְתָּ בַעֲדִינר

לא יאבדו כמים מגרִים אָרֶץ: עַד שְׁכרת דר־וָדר ערד יִזְלוּ יִשְׁטְפוּ בְערְקֵיכר

וּבְרוּח אָפִיךְ נִפְרָץ־פָּרֶץ!

Thy name, our charging hosts along,

Shall be the battle-word!
Thy fall, the theme of choral song

From virgin voices pour’d!
To weep would do thy glory wrong;

Thou shalt not be deplored.

XII.

SONG OF SAUL BEFORE HIS LAST BATTLE.

W

ARRIORS and chiefs! should the shaft or the sword

Pierce me in leading the host of the Lord, Heed not the corse, though a king's, in your path: Bury your steel in the bosoms of Gath!

Thou who art bearing my buckler and bow,
Should the soldiers of Saul look away from the foe,
Stretch me that moment in blood at thy feet!
Mine be the doom which they dared not to meet.

Farewell to others, but never we part,
Heir to my royalty, son of my heart!
Bright is the diadem, boundless the sway,
Or kingly the death, which awaits us to-day!

בִּקְהַל הַצָבָא רַכָּשֵׁא שִׁמְךָ כְּצִיץ עַל־מֵצח

אות־לָהֶם יְהִי כַּפֶּס בְּרֹאשׁ הָרִים, וְעַל־מוֹתְךָ תְּשׁוֹרֵרְנָה שִׁירֵי תִפְאֶרֶת לָנֶצַח

לַחֲקוֹת עֲלָמוֹת בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים! בְּכִי וּמְספּד לכבוד שמך - חטא מָוֶת וְרֶצח,

בָרִים!

קוֹל נְהִי וּבְכִי עָלֶיךָ לֹא גָרִיםוֶת לָרֶצַח,

XIJ.

שִׁיר שָׁאוּל לִפְנֵי מַלְהַמְתּוֹ הָאַחֲרוֹנָה.

פּקִידֵי חֵילי! בצבא צבאות־אל על־גת ופלשת אִם־תַּשִׁיגֵנִי חֶרֶב־עָר אוֹ חֵץ מִקְשֶׁת אֶל־גוּפָתִי בַּל־תָּשִׂימוּ לֵב, אַךְ חִישׁ מַהֵרף וּבְלֵב עֶרֵלִים בַּרְזֶל חֵנִית וְכִידוֹן עָמוֹק קַבֵּרוּ!

נַעֲרִי נֹשֵׂא כֵלָי! זְכָר־נָא, אַל־תִּשְׁכַּח שָׁכוח! אִם־תִּרְאֶה אֲנָשי נְבהלים, נָחפּזים לברוח , הָרֵק הֵנִית דָּקְרֵנִי, וּלְרַגְלֶיךְ דָּמַי יִתְּכוּ מְנָת חֶלְקִי יְהִי מָוֶת, מִפָּנָיו הֵמָּה יִבְרָחוּ.

בְּנִי יוֹרֵשׁ עֶצֶר! יְהִי אֲשֶׁר יְהִי עִם־כָּל־עֲדָתִי אֶפֶס מְפךָ לֹא אֲפָרֵד, משרש רוּחִי וְחיָּתִי; אִם יָצִיץ הַנֵּזֶר וּלְמַרְבֵּה מִשְׂרָה יַצְלִיחַ או מות מְלָכִים נָכוֹן לָכוּ יום זֶה יוֹכִיחַ!

XIII.

SAUL.

HOU whose spell can raise the dead,

Bid the prophet's form appear. “Samuel, raise thy buried head!

King, behold the phantom seer!"
Earth yawn'd; he stood the centre of a cloud:
Light changed its hue, retiring from his shroud.
Death stood all glassy in his fixed eye;
His hand was wither'd, and his veins were dry;
His foot, in bony whiteness, glitter'd there,
Shrunken and sinewless, and ghastly bare;
From lips that moved not and unbreathing frame,
Like cavern'd winds, the hollow accents came.
Saul saw, and fell to earth, as falls the oak,
At once, and blasted by the thunder-stroke.

"Why is my sleep disquieted?
Who is he that calls the dead?
Is it thou, O King? Behold,
Bloodless are these limbs, and cold:
Such are mine; and such shall be
Thine to-morrow, when with me:
Ere the coming day is done,
Such shalt thou be, such thy son.
Fare thee well, but for a day,
Then we mix our mouldering clay.
Thou, thy race, lie pale and low,
Pierced by shafts of many a bow;
And the falchion by thy side
To thy heart thy hand shall guide:
Crownless, breathless, headless fall,
Son and sire, the house of Saul!"

. XIII.

שָׁאוּל בְּהַעֲלוֹתוֹ אֶת־שְׁמוּאֵל. אַשָּׁה! מִכַּחְשֶׁךְ יָקִיצוּ רְשָׁנֵי אֲדָמָה קָסָמִי־נָא בָאוֹב, הַעֲלִי־לִי אֶת־הַנָּביא! ,עֲלֵה עֶלֶה שְׁמוּאֵל, שָׂא רֹאשְׁךָ מִבֵּי שְׁמָמָה!

שׁוּר, הִנֵּה הָרֹאֶה, הָה מַלְכִּי, אָבִי!** פִּיהָ פָצְתָה אֲדָמָה, הִנֵּה זֶה עוֹמֵד בְּעב עָבָנָה יוּעָם אוֹר הַיום, מִבְּרַק מְעִילוֹ נְהָרָה נִצְפָּנָה, מֵעֵינָיו הַפְקְפָּאוֹת מִשְׁקְפוּ מָוֶת וָהֶרֶס זְרְעֵי יָדָיו רְקָברן, ערְקָיו יָבְשׁוּ כַחֶרֶס, כּפּוֹת רַגְלָיו עֲצָמוֹת צְכְמוֹת, נָעוּ נָדוּ יָחַד מִבְּלִי־ערר מִבְּלִי־גִידִים, מְזָרוֹת זְרָעָה וָפַחַד עַל־שְׂפָתָיו לֹא־רָעוֹת מִשְׁמַת חַיִּים לֹא תִיָדֵעַ כַּהֲמוֹת רוּחַ מִבְּחכּוֹת עָפָר קרל בְּרֹגֶז רְשָׁמֵע, שָׁאוּל רָאָה וַיִּפּל - כְּאַלון בְּיוֹם רָעָה וָזֶעם וַתַּשׁ בְּחֵמָה לָאָרֶץ מִתִּגְרַת בָּרָק וָרָעם:

,לָמָּה־זֶּה אֶכרשׁ מִשְׁנָתִי יַרְגִּיאֵנִי ? מִי־זֶה עוֹרֵר רְפָאִים שָׁם יִקְרָאֵנִי ? האַתָּה, מֶלֶךְ, בָּזֶה עֵין-דאר ?

עֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ, קָרִים כַּכְּפוֹר, הִנֵּה כִי־כֵן צֶלֶם תַּבְנִיתִי עָתָּה אַךְ מָחָר עִמִּי, תִּשְׁנֶה־כִּי גַם־אָתָּה הן יום יבוא עוד טֶרֶם יָפוּחַ תִּדְמֶה־כִּי אַתָּה גַם־בִּנְךָ, מָשׁוּחַ ! לֶךְ־לְךָ! רַגְעֵי מָחָרָת עַד לֹא בָכּוּ עַפְרוֹת גְרִיָּתֵינוּ יִתְבּוֹלָלוּ ... אַתָּה וְזַרְעֲךָ תִּפְלוּ כְנַפַל אֲשֶׁת כְּבַדְכֶם יְפַכְּחוּ חָצִי רוֹמֵי קֶשֶׁת; זה חַרְבְּךָ מִצְפֶדֶת עַל־מָתְנֶיךְ יָדְךָ תְבִיאֲפָה אֶל־קֶרֶב לִבֵּךְ, גַּם־נָזֶר גַּם־חיים יחד לאבדוּ, שָׁאוּל וּבֵיתוֹ מֵאֶרֶץ יִכָּחֵדוּ!**

רְאֵה!