. XXI.

עַל־נַהֲרוֹת בָּבֶל.

עַל־נַהֲרוֹת בָּבֶל יָשַׁבְנוּ רַפְתְיפּח בזכרֵכה יום חֹשֶׁךְ, יוֹם תּוֹכֵחָה וּכְאָעָה, עָר הִרְעִים קול עז, עָרַךְ זֶבַח וּמַטְבֵּחַ כאֵר כָּל־מוֹעֲדֵי־אֵל, כָּלָה עָשָׂה נִחֲרָעָה; וּבַת־צִיּון הִשְׁכוּלָה בְּקוֹל נְהִי לֵב פּלח השלִיכָה מִשְׁכָּנָה, לִקְצוֹת אֶרֶץ נְפָעָה. למרְאֶה נַהֲרוֹת אֵיתָן קִנְאָה אָכְלָה לִבֶּכר , חָפְשִׁי יִזְרְמוּ גלֵיהֶם, אֵין דְּלת ובריח! אַךְ לָרִיק דִּבְרֵי־שִׁיר שָׁם שְׁאֵלוּכר שוביכר , תַּאֲוַת לִבָּם לֹא נָתַפּוּ, שָׁוְא הִרְבּוּ שִׁיחַ ; יָדְנוּ תִיבָשׁ, לָנצח תִּשְׁכַּח יְמִיכֶבר אִם־נָעִיר כְּפוֹר, נֶפֶשׁ זָר אִם־נַעֲמיח! ציון ! שָׁם עַל־עֲרָבִים תָּלִינוּ כַכֹּרוֹתָיִךְ, צלְצְלֵי נְגִינָתָם אַךְ חֹפֶשׁ וּדְרוֹר יִשאָלוּ!

מִכָּל אֶל תִּפְאַרְתֵּךְ, לַשְׁבִי הִסְבִּיר בָּנַיִךְ בּוֹ נִשְׁבַּעְנוּ: כָּל־עוֹד עָרִים בָּכוּ יִתְעַכָּלוּ לֹא יִמָּלֵא שְׁחק פּיכר וּלְשׁוֹלֵכוּ שִׁירָיִךְ: שיר-קֹדֶשׁ וּשְׁאוֹן קָמִים נֶצַח לֹא יִתְבּוֹלָלוּ !

. XXII.

תְּבוּסַת סַנְחֵרִיב. כַּכְּפִיר עָלָה אַשׁוּר, כִּזְאֵב־עֶרֶב עַל־הָעֵדֶר גְדוּדָיו רֹטִים אַרְגָּמָן, לְבָעֵי מִכְלוֹל וָהֶדֶר , חֲנִית וָרֹמַח קַרְנֵי זְהַר מֵעֲלֵיהֶם יָרִיקוּ, בִּרְאִי יַם־הַגָּלִיל כּוֹכְבֵי לַיִל כֵּן יַבְרִיקוּ .

Like the leaves of the forest when Summer is green,
That host with their banners at sunset were seen:
Like the leaves of the forest when Autumn hath blown,
That host on the morrow lay wither'd and strown.

For the Angel of Death spread his wings on the blast,
And breathed in the face of the foe as he pass'd;
And the eyes of the sleepers wax'd deadly and chill,
And their hearts but once heaved, and for ever grew still!

And there lay the steed with his nostril all wide,
But through it there roll'd not the breath of his pride:
And the foam of his gasping lay white on the turf,
And cold as the spray of the rock-beating surf.

And there lay the rider distorted and pale,
With the dew on his brow, and the rust on his mail,
And the tents were all silent, the banners alone,
The lances unlifted, the trumpet unblown.

And the widows of Ashur are loud in their wail,
And the idols are broke in the temple of Baal;
And the might of the Gentile, unsmote by the sword,
Hath melted like snow in the glance of the Lord!

כַּהֲמוֹן עָלַי וְרַקְרַק בַּקַיִץ עָצֵי־יַעַר כָּסף רִבּאות בִּגְלֵי צְבָא לִפְנוֹת עֶרֶב התְנוֹסְסוּ ; כַּהֲמוֹן עָלִים בִּבְלִים בַּסְתָיו מִסעָה וָסֶעַר נִדְמֶה חֵיל עֶר לִפְכוֹת בּקֶר מִנְקֵן וְעַד־כֶעֶר.

כִּי מַלְאָךְ מַשְׁחִית פָּרַשׂ כְּנָפָיו עַל־רַחֲרֵי־אָרֶץ וּמִשְׁמַת אַפּוֹ נָפַח בָּם קֶטֶב וָקָרֶץ; עֵינֵי הזִים נִרְדָּמִים כַּפֶּרַח אָז מִקְפָּאר נִפְעַם לִבָּם וַיִּחַר מִמֶּקומו וַיִּגְרָער.

סוּס אַבִּיר נִקְרוֹת גְחִירָיו פְתוּחוֹת שָׁם יִשְׁתָּרֵעַ אֶפֶס הוד נַחֲרוֹ אֵימָה לֹא עוֹד יִשָּׁמֵעַ ; קֶצֶף פִּיו כִּלְבֶן־שֶׁלֶג יַרְוֶה רִגְבֵי עֲפַר רִבְצֵהוּ, קֵר כְּקֶצֶף מִשְׁבְּרֵי־יָם עַל־צְחִיח סלעי חפּהוּ.

שָׁם יוּטָל פָּרָשׁ, פָּנָיו חָוְרוּ, נָמַכָּה לְשׁוכר רְבִיבִי טַל יָלִיכוּ עַל־עַפְעַפָּיו, עַל־סְרְירכר; דִּמְמַת־מָוֶת בָּאָהָלִים, הַדְּגָלִים בָּדָד נְטָער הָרְמָחִים לֹא יִרְמוּ, בַּחֲצֹצְרוֹת לֹא יִתְקְעוּ.

אַךְ אַלְמְכוֹת אַשׁוּר מַר תִּצְרַחְנָה, נָעוּ גַם־נָצוּ וּבְהֵיכַל בֵּל בְּכּוּלָיו כִּכְלִי יוֹצֵר נְפָצוּ ; עזוּז בְּגוֹיִם נָפַל שָׁדוּד וּבְאֶפֶס יָדָיִם בָמַס כַּדְּכָג מִפְּנֵי מבָּט אֶלהי הַשָּׁמַיִם!

SPIRIT pass'd before me: I beheld

The face of immortality unveil'dDeep sleep came down on every eye save mine And there it stood, -all formless--but divine: Along my bones the creeping flesh did quake; And as my damp hair stiffen'd, thus it spake:

"Is man more just than God? Is man more pure Than he who deems even Seraphs insecure? Creatures of clay-vain dwellers in the dust! The moth survives you, and are ye more just? Things of a day! you wither ere the night, Heedless and blind to Wisdom's wasted light!”

. XXIII.

חֲזוֹן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי.

עַל־פָּנַי יַחֲלֹף רוּחַ כְּלַהַט חֶרֶב מִתְהַפֶכֶת וּפְנֵי הַפֶּצַח אֶחֱזֶה מִבְּלִי מַסְוֶה וּמסֶכֶת; תִּרְהֵמָה נָפְלָה עַל־אֲנָשִׁים, אַךְ עֵינַי לֹא סָגַרְתִּי, מֵרְאוֹת אֱלֹהים לִפְנֵיהֶן, אַךְ כָּל־תְּמוּנָה לֹא הַכַּרְתִּי ; שַׁמָּה הֶהֶזְקָתְנִי, רֶטֶט וְהַלְחָלָה על־מָתְנָים, סָמְרוּ שַׁעֲרוֹתָי

וּדְמָמָה וָקוֹל שָׁמְעוּ אָזְנָיִם:

,הַרִצְבֵּק אֶברש מֵאֱל, היטהר גְבר מעשהף ? דַּרְכּוֹ לֹא יִדְעוּ גַם־שַׁרְפִי־קֶדֶשׁ עטְרֵי כְסְאֲהוּ אַף כִּי שֹׁכְנֵי בָתֵּי־חֹמֶר, לִפְנֵי־עָשׁ יְדַכָּאוּ , הָאֵלֶּה רָמים ישפטו וּבבֹר לִבָּם יתגאו ? יִלְדֵי יום, מִבּקֶר לָעֶרֶב בַּחתִּים לֹא יַאֲמִינוּ בִּפְנֵי אוֹר חָכְמַת אֱלֹהִים חַיִּים אֵיךְ לַבִּיט יָהִיכר ?!*•